כניסה לחברים
יהדות קוצ'ין

מתוך הוויקיפדיה העברית

 

 

יהדות קוצ'ין הוא כינוין של קהילות יהודיות שהתגבשו בתקופת קיומה של ממלכת קוצ'ין. בשטח הנמצא כיום במדינת קראלה שבדרום-מערב הודו.כיום הקוצ'ינים מונים אלפים או רבבות אנשים בלבד. רבים מבני הקהילה עלו לישראל. מספר יהודים חזרו לאזור לאחר שהות של לא מעט שנים בישראל.

רק חלק מבני הקהילה חיו בעיר קוצ'י עצמה. יתרתם חיו בישוב ארנקולם ובכפרים מאלה, פארור, צ'אנמאנגאלם וכפרים נוספים שברבות השנים נעזבו על ידי היהודים.

 

קהילות

קהילת יהודי קראלה אינה קהילה אחידה מבחינת מנהגים ומוצא ומתחלקת לארבע קהילות היסטוריות שונות.

  • דסים ("חומים") - הם הקהילה המקורית שהתיישבה באזור.
  • מינצ'רים ("שחורים") - יהודים אשר הגיעו לאזור מממלכת פרס לאחר כיבושה בידי המוסלמים במאה ה-7.

שתי הקהילות הראשונות מכונות לעתים "מלברים". על שם האזור בו התגוררו - חוף מאלאבר במדינת קרלה.

  • פארדסים או פרדשי ("לבנים") - היהודים אשר הגיעו לאזור לאחר גירוש ספרד במאה ה-16 וכן מעיראק, תימן וגרמניה, קהילה זו הייתה קטנה יחסת לקהילות המלברים.
  • קנאים - יהודים אשר המירו את דתם לנצרות בגלל פעילות מסיונרית.

ההיסטוריה של היהודים בקוצ'ין

 
משפחה של יהודי קוצ'ין. צילום מסביבות 1900, מתוך האנציקלופדיה היהודית

יש מספר גרסאות סותרות המסבירות את מוצאם של יהודי קוצ'ין: על פי גרסת בני הקהילה, ראשוני היהודים הגיעו בספינות בתקופת שלמה המלך היו אלו, על פי סיפורי העם המקומיים, הסוחרים ששלח שלמה המלך להביא שנהבים ותוכים לבין המקדש הראשון. גרסה אחרת טוענת כי יהודים הגיעו לאזור לראשונה בתקופת גלות בבל.

החוקרים מסכימים כי הייתה קיימת קהילה יהודית של גולי אשור מצפון לקוצ'ין, שהגיעו אליה כנראה דרך תימן. העדות המוקדמת ביותר להימצאותם של יהודים בקראלה היא "לוחות נחושת" מן המאה העשירית שהעניק השליט ההינדי המקומי למנהיג היהודי יוסף רבן (לפי גרסה אחרת קיבל את הלוחות הרופא שלמה רחבי בשנת 998), המכילים את זכויותיהם של התושבים היהודים - בהן חופש פולחן, פטור ממסים, הרשות לנהוג כמנהג הקסטה השלטת וכן זכויות כלכליות עודפות ובעיקרן קבלת אחוזים מהמסחר שהיה בכפרים ובמחוז בו הם התגוררו. מסופר כי באותה עת הקימו היהודים ממלכה יהודית באזור קודאנגאלור [כארנגאנור] של ימינו.

במאה ה-16 הגיעו לדרום-מערב תת היבשת ההודית יהודים מספרד ופורטוגל (בעקבות גירוש ספרד) וכמו כן מעיראק, תימן וגרמניה. אלה נקראו בפי הקהילה "פארדסים", כלומר "זרים" בשפת המלאיאלאם המקומית. בית הכנסת הראשון בקוצ'ין נבנה ב-1568 ליד ארמון המהרג'ה. היו קשרים מועטים בין המלברים והפרדשים. התקיים קשר בין ראשי הקהילות שעזרו אחד לשני, הן בנושאי דת והן בשתדלנות.

במאה ה-18 כבר היו בקראלה שמונה בתי כנסת, ויהודי קראלה זכו לכינוי "יהודי קוצ'ין". כל אחת משמונה הקהילות שנוצרו סביב לבתי הכנסת הייתה יחידה שיתופית, שהחברות בה עברה מאב לבנו.

נוסח התפילה והמנהגים של הקהילה ברובו הוא כמנהג קהילות הספרדים ועדות המזרח[1] אך ישנם מנהגים קדומים ייחודיים שנשמרו על ידי העדה כמו בניית ה"מנרה" (חופה) בבית הכנסת בשמחת תורה או קריאת נוסח קידוש הכלה על ידי החתן (ולא על ידי הרב). למרות המיקום המבודד של הקהילה בזכות היותה של קוצ'ין עיר נמל נמשך קשר רציף עם שאר הקהילות היהודיות בארצות אחרות, ישנן איגרות שנשלחו על ידי חכמי קוצ'ין לחכמי ירושלים וקהיר בענייני הלכה.

גדול חכמי העדה היה רבי נחמיה בן אברהם אשר נקרא בשפה המקומית "נמיה מוטא" (נחמיה הזקן). לפי המסורת הגיע רבי נחמיה מתימן כדי ללמד תורה והתקבל בחום על ידי אנשי הקהילה, ביום פטירתו בנר ראשון של חנוכה מקיימים בני העדה סעודת מצווה לזכרו, על שמו הוקם בית הכנסת "היכל נחמיה" במושב גבעת כח (ממזרח לעיר יהוד).

העלייה לישראל

ההחלטה לעלות לישראל נתקבלה בקהילה ב-1918, בעקבות רצון לשפר את תנאי חייהם ובעיקר מתוך אידאליזם ציוני ותחושת שליחות.

המשורר בן הקהילה יצחק משה רובי ביטא תחושה זו בשירו מתחילת המאה העשרים: "תקוותנו, תקווה עתיקת -יומין,
לחזור לארץ שהנחילנו אלוהינו האחד
עוד לא פסה."

בשנת 1930 הגיע לקוצ'ין ד"ר עמנואל אולסבנגר על מנת לעודד אותם לעלות לישראל.

עם הקמת מדינת ישראל מנתה הקהילה כ-2000 נפש. ראשי הקהילה מצנמנגולום, פארור מאלה, ארנקולום, קוצ'ין פנו לראש ממשלת ישראל בבקשה לעלות לישראל. תשובת ממשלת ישראל באמצעות הסוכנות היהודית הייתה שעל הקהילה לשלם ממקורותיה את עלות העלייה, כרטיסי טיסה וכן את כל העלויות הנלוות. יהדות קוצ'ין הייתה מהקהילות הבודדות ששילמו מכספם הפרטי את הוצאות העלייה (וייתכן שכקילה הייתה זו הקהילה היחידה שנאלצה לשלם עבור עלייתה לישראל אחרי קום מדינת ישראל).

אחרי ניסיון שלא הצליח עקב תקלה במטוס, עלתה הקבוצה הראשונה של בני העדה ב-5 בינואר 1950 והועברה לשער העלייה. במהלך 1950 הגיעו עוד 40 משפחות, עד סוף 1952 עלו כ-300 נפש. ב-1954 עלו כ-800 נפש עד 1957 הועלו 600 נפש נוספים. עד סוף 1965 עלו לישראל כ-85% מהקהילה .

יהודי קוצ'ין השתקעו במושבים שונים ברחבי הארץ, שחמישה מהם מהווים עד ליום זה את מרכזי הקהילה: נבטים, מסילת-ציון, תעוז, אביעזר וכפר יובל. ב-1982 התגוררו 75% מבני הקהילה בישראל באחד מחמשת המושבים האלה. ריכוזים נוספים של בני הקהילה ניתן למצוא בקריית ביאליק, ראשון לציון, אשדוד ובאר שבע.

היהודים הפארדסים בקוצ'ין עלו לישראל בשנות ה-80 כשהם מונים כ-200 נפשות, והם פזורים כיום ברחבי הארץ. מרכז הקהילה הפארדסית בבנימינה שם גם בית הכנסת אוהל יעקב המנוהל בסגנון פארדסי קוצ'יני. נוסח התפילה הוא יהודי ספרדי עם נעימות ייחודיות לקהילה. הקהילה מתאספת במקום בבית משפחת קודר בעיקר בשמחת תורה אז חוגגים בשתייה וריקודים את שמחת החג. בית הכנסת נבנה על ידי גרוזינים בני המקום אך אומץ על ידי הקוצ'ינים הפארדסיים והתפילה משותפת לשתי העדות ומנוהלת בנוסח קוצ'ין וגאורגיה. הישיבה בבית הכנסת כנהוג בקוצ'ין והתפילה מנוהלת על ידי ראש הקהילה מר קודר שמואל.

בית הכנסת במושב נבטים נבנה בסגנון המסורתי של יהדות קראלה, והוא מהווה את המרכז למורשת יהדות קוצ'ין.

כיום (2009) נותר בית כנסת פעיל אחד בקראלה שהוא גם אתר תיירותי והוא ממוקם ברחוב jew town במטאנצ'רי קוצ'ין. את בית הכנסת מנהלים יהודים תושבי המקום והוא פעיל בחודשי החורף בתפילות השבת, ובעיקר בחגי תשרי, אז מצטרפים לתפילות תיירים ישראלים ואנשי עסקים מהמזרח הרחוק.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • Indian Jewish Heritage: Ritual, Art and Life-Cycle / Dr. Shalva Weil (ed)Mumbai: Marg Publications
  • שם טוב גאגין, חיי היהודים בקוטשין, ראמסגט, 1953
  • שלום זרביב, ממנהגיהם של יהודי קוצ'ין, בתוך: ילקוט מנהגים ממנהגיהם של שבטי ישראל, מהדורה שלישית ירושלים 1996

הערות שוליים

  1. ^ הסידור שהיה נפוץ בשימוש הקהילה היה סידור תפלת החדש

קישורים חיצוניים

חדשות באתר