כניסה לחברים
בדווים מתנכלים לנבטים
מושב בודד בכביש באר-שבע-דימונה סובל מפשיטות יושבי האהלים


כתבה מאת משולם עד

עיתון "דבר" 12 באפריל 1962

 


עולי קוצ'ין היושבים במושב נבטים הושפעו כנראה גם מתורתו של גנדי: הם סולדים מאלימות. ומשום כך הבדווים הפורצים לתחום מושב זה אינם נתקלים במה שהיו עלולים להתקל במקום אחר: בתגובה נמרצת ומהירה, שאחריה שוב אין מקלים ראש בשכנים.
אנשי נבטים לא יירו בגמל הרומס גידוליהם, לא יכו בדווי הגונב יבולם ולא ינקמו על נזקים כבדים. הבדווים הגרים בשכנותם יודעים זאת ותחת להוקיר את שכניהם אלה - הם מתנכלים להם. אולי הימנעות משימוש בכוח נחשבת בעיניהם מורך-לב וחולשה.
קשה לכתוב נגד הבדווים כאשר השיך עודה אבו-מועמר ועשרות בני שבטו עשו מזריחת החמה ועד שקיעתה בהוצאת בצל במשק עין-גדי - בהתנדבות ובמלוא המסירות. אבל לא הרי אנשי אבו-מועמר כהרי היושבים על הגבעות הצופות אל נבטים. איש הנהלת חבל הנגב אומר לנו: "דרושה יד חזקה, שתרתיע את הגנבים...". אנשי נבטים אומרים: "המשטרה שולחת אותנו אל המושל הצבאי, אך לא עוזרים לנו בשום מקום"...
מי חייב לעזור?
השאלה היא מי חייב לעזור לנבטים? אין ספק, שהמשטרה לא גילתה זריזות מיוחדת בטיפול בגניבות במושב נבטים. גם המושל הצבאי, שכנראה אין את האמצעים הנאותים ברשותו - קצרו ידיו להפסיק את הגניבות. השטח פרוץ ומאות בדווים סובבים בו. אי אפשר לעמוד יומם ולילה על המשמר. "הם חייבים לשמור כפי ששומרים על רכושם משקים בגבול הרצועה", אומר לנו מדריך מחלקת ההתיישבות.
הבעייה אינה פשוטה כל0כך. ראשית, גניבות המסתננים בגבול הרצועה נשמכות שנים רצופות והנזקים רבים. שנית, מושב נבטים אינו יישוב-ספר והמתנכלים לו אינם מסתננים מעבר לגבול. גם השלטונות וגם מחלקת ההתיישבות האחראית לניהולו של המושב - היו צריכים לגלות יותר מעשיות בעניין זה ממה שגילו עד כה, כדי להשפיע על אנשי נבטים שישמרו ביתר יעילות על רכושםץ
המים על חשבון המושב
יש צינור לבדווים שהונח מנבטים. בצינור זה הם משתמשים לצרכיהם האישיים ולהשקיית צאנם. אך כנראה "מים גנובים ימתקו" ואולי גם המרחק אל הצינור מונע את שוכני האוהלים המרוחקים מטרחה יתירה, כאשר בקזי המושב בקרבתם. הם עולים על השדות, פותחים את הברזים, משקים את צאנם ומסתלקים. לא אחת הם שוברים שעון מים, מגוף של צינור וגם אינם סוגרים את הברזים, בהסתלקם מן המקום..
כמובן, בכל אלה נושא המושב. המדריך החקלאי של נבטים אפרים אבא טוען, כי "סעיף הבדווים" מעלה את הוצאות הייצור של המושב "ב-15 אחוזים לפחות".
לא אחת אנו קוראים ביומן האירועים של המשטרה, כי בדווי פלוני הגיש תלונה נגד יישוב פלמוני על שגמלו נורה ונהרג בשדות אותו ישוב. בנבטים אין יורים. פעם אחת נורה בדווי בנסיבות חשודות ונפגע באחוריו. הוא הגיש תביעה לפיצויים ומשפטו עדיין נמשך. אבל היה זה, כאמור, מקרה בודד.
מבריחים את הנשים
בנבטים תראו בתים ריקים, שפורקו מכל חרסינה ועבודת נגרות. הנשים תספרנה לכם, כיצד בהיותן לבדן בשדה, יופיעו בדווים ויבריחו אותן באיומי סכינים וכיוצר באלה, כדי לגנוב מן היבול.
נבטים אינו מושב רגיל אף מבחינת האדמה ואולי לא מבחינת ניהולו על ידי המועצה האיזורית "בני שמעון". עובדה היא, שלפני עולי קוצ'ין ישבו שם עולי רומניה ולפניהם - גם צעירי הארץ והם נטשו את המקום.
עולי קוצ'ין החזיקו מעמד. הם שוטפים את האדמה המלוחה ומסתפקים במועט. הם אדיבים וסובלנים.
מה יהיה על חלקה ב'?
בכל זאת שטפו אנשי המושב את הקרקע המלוחה ופיתחו את משקיהם. השטח המעובד כמעט יוכפל בתוספת כ-1000 ד' של "חלקה ב'". שטח זה הוכשר על-ידי הקרן-הקיימת-לישראל שפלסה את ערוצי הנחלים בסביבה לשטח הניתן לעיבוד חקלאי, אבל שטח זה מרוחק מבתי המושב שני ק"מ בקירוב וסמוכים לו אוהלי הבדווים. בעוד ששוטפים את האדמה המלוחה עולי םעליה הבדווים עם עדריהם ומשתמשים במים אלה באין מפריע. אירע גם שמים זרמו מליל שבת ועד יום א' בבוקר ושטח ניכר נזקק ליישור מחדש על-ידי ציוד כבד. אחד המדריכים אמר לנו: "זה מלמד, מה שעלול לקרות שם. אנשי נבטים יעדיפו לא לעבד את האדמה מאשר להסתבך בקטטות. מוכרחים לעשות משהו. איש לא ימנע מן הבדווים לעלות על חלקה מרוחקת זו ולגנוב יבולים...".
השאלה היא מה בפי הנהלת חבל הנגב, שברשותה כל האמצעים להפעיל את הדרוש להגנת אנשי נבטים? שאם לא כן - מדוע הושקעו רבבות ל"י בהכשרת השטח וברישותו בצינורות מים?

 

 

 

חדשות באתר