כניסה לחברים
מכנפות הארץ:  מדסוס שבנגב
מאמר מאת שמואל דיין, אביו של משה דיין וממייסדי נהלל. פורסם בעיתון "דבר" ב 29 באוגוסט 1947

"מדסוס" הינו השם המקורי של האיזור שבו הוקמה נבטים.

 

בצאתך מבאר שבע, פונה הכביש ימינה לעסלוג'-רביבים, ושמאלה עולה הכביש לחברון-ירושלים. בהצטלבות דרכים זו תרד מהכביש ותלך מרחק שלושה קילומטר מבאר שבע דרומה, ותגיע לישוב העברי הראשון בנגב. שנוסד לפני ארבע שנים - בית אשל. מצופף הוא בתוך חומה בנויה, ומגדל צופים מתנוסס בגובה כמה מטרים. וכשפסחת ועברת את בית אשל - נפתח המרחה ועולם-יה מתגלה לך כבראשית יצירתו, שמים ואדמה ללא יצור חי וללא צמח, במרחקים נתקלה העין בשרשרת הרים חרוצי חריצים: גבוהים הם במקצת מהרי יהודה ונמוכים מהרי הגליל. - והאדמה ישרה, ללא בקעה וגיא. הקרקע החרושה מגובשת רגבים רגבים, ובדרוך רגליך עליהם מתפוררים הם והופכים לאבק לבן כהה. רוח קרירה, הנושבת מצד הים, נוגעת בכנפה אל פני האדמה - ומפזרת את רגביה לאבקף פזור והרם ללא הרף, וההולך יאובק כולו. האבק חודר אל כל האברים ואין מנוס ומפלט. את העינים תפתח רק לרגע מועט, כי גלי האבק המורמים צפים ומצליפים על פניך.
במרחק תשעה קילומטר מבית אשל שוכן הישוב החדש שהוקם במוצאי יום הכיפורים תש"ז, עם עליתנו הכללית לנגב. דרומית מזרחית משם נמצא הישוב "מדסוס".

 

מדסוס

 

שטח האדמה שברשותו עדיין לא נקבע. עד השנה אדמה זו נחרשה, ובחלקה נזרעה, בידי אנשי בית אשל. וכשהוחלט על יסודו של מדסוס, עלו האנשים ובנו דירה למושב, ועדיין לא תחמו את אדמתם.
עומדים להם שני צריפי עץ ארוכים, ובהם כמה חדשרים בשתי שורות; והדלתות מופנות זו כנגד זו, בחינת "מה טובו אוהליך יעקב". בקצה האחד של הצריפים מתנוסס מגדל צופים, המשמש חדר הנשק לנוטרים ומרפאה לעזרה ראשונה; והקומה העליונה כמה מיטות; והוא בית הביטחון. ובקצה השני - צריף פחים למקלחות ורחצה. עומדים להם צריפים אלו ערומים וערטילאים בעולמו של הקדוש ברוך הוא, כתחנה, כיתד תקועה בלב המדבר, כדגל הניצב באי רחוק ועזוב שנגלה.
דרך שער עקלתון של חוטי ברזל אתה נכנס פנימהלתוך החצר, בינות לצריפים, והנה אתה בתוך הישוב.
במרחק מאתים מטר בערך מן הישוב עומד בנין בטון קטן, ובו מנוע מצוחצח עושה את סיבוביו הרבים, דופק את דפיקותיו הקצובות ומשמיע את ניגונו האחד, המכריז על חיים במדבר. בכוחו הוא מניע את המשאבה שבעומק האדמה, השואבת שמונה מ"ק מים לשעה.
ליד הכביש יש מוצא לצינור, והמים שוטפים ללא הפסק אל בין הערוגות, ונבטי תירס ירוקים בוקעים מתך האדמה המעולפה, שלא ידעה זרע בביטנה זה עידן ועידנים. האיש המשקה את הערוגות הוא בחור צעיר, שקיבל הכשרה חקלאית משך כמה שנים בצרפת, וספק הוא אם ידיעותיו בחקלאות, שרכש לו באדמת צרפת, מועילות לו לגדל משהו באדמת המדבר הזאת. והוא, האיש היהודי הצעיר, עומד כאן ליד המים הקולחים במדבר; בקשיות עורף ובהחלטיות הוא ממלא את תפקידו.
ובאר נחפרת בקרבת מקום, שתספוג לתוכה מים מתחת לשכבות הקרקע העליונות; היא תרכז זרמי מים ותינק מעורקי המים התת קרקעיים שבסביבתה. באר ניסיון היא. והיא הולכת ונבנית בבלוקים הנעשים בידי הבחורים הצעירים בו במקום.
והעושים המה בחורי ישראל שאינם ותיקים בארץ, והם עברו מדינות, היו בהכשרה, נדדו מרומניה לצרפת, ומשם למצרים, ועברו תחנות אחרות, ובארץ הוקסמו בקסם הנגב. ומה מוזר הוא לשמוע את השפה הצרפתית בפי הבחורים על האדמה הזאת...
ואתם כמה בחורים, שעבדו בכמה מקומות בארץ, משך כמה שנים, והללו מוצאם מבגדד, הם היו בהכשרה בשומרון שליד נהלל, טעמו טעם אדמה מגדלת קמה ומניבה יבולים טובים, היו בישובים חקלאיים מבוססים ומסודרים, אף על פי כן קסם גם להם הנגב.
ובנשוב סופת חול בין הצריפים נראו בפתחי הצריפים שלוש הבחורות הצעירות חברות המקום. ענוגות ורכות בשנים, נטשו עיר ומושבה, והתייצבו שכם אחד עם הבחורים לכבוש את המדבר. אבק החול מטייל בחדרים. חודר דרך חלון ודלת וכל סדק, הטיאטוא אין תועלת. יושב נער צעיר ומריק את החול מתוך הנעלים וחוזר ונועלן; מרים שמיכה מעל המיטה - ואבק החול שוטף עובר על יצועו; קודרים ורציניים יצאו הבחורים לעבודת הבאר והבלוקים.
ומשק? זוג בהמות אחד עתיד להגיע בקרוב, ויש גם כמה עשרות עופות. זהו כל המשק - בהווה. והעתיד - מעורפל: צנור המים הדק הקולח והבאר הנחפרת - בהם סוד העתיד, ובהם תלויות עיניהם של הבחורים והבחורות, שהתייצבו בודדים בתוך המדבר הרחב והנורא הזה.

 

חדשות באתר